קבלת פני שכינה

Part 1 - קבלת פני שכינה

There is a famous question posed by the בית יוסף as to why we celebrate eight days of חנוכה when it would seem that the נס of the oil lasting was a נס of seven days. It was quite natural that the oil would last for one of the eight days that it did.

In ספר חכמה ומוסר, Rav Simcha Zissel the אלטער of קעלם offers an answer. It is one we might have heard before, but he expounds upon it and brings to light a magnificent concept that has the ability to enhance and uplift our every waking moment.

He begins by bringing the פסוק in דוד המלך .תהילים expresses: אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי תחנוני There are מפרשים who explain the אהבתי את ה׳ כי ישמע תמיד קולי :פסוק—I love ה׳, for He is always listening to my voice.

רב שמחה זיסל offers a different explanation of the פסוק. He introduces his idea with the words of רבינו יונה on the ברכות דף כ"א ע"א מדפי הרי"ף) רי"ף)

רי"ף:

אמר ר׳ יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה

רבינו יונה:

כאילו מקבל פני שכינה: מפני שהקב״ה אע״פ שאינו נראה לעין נראה הוא על ידי גבורותיו ונפלאותיו כענין שנאמר אכן אתה א-ל מסתתר אלקי ישראל מושיע כלומר אף על פי שאתה מסתתר אתה הוא אלקי ישראל שעשית עמהם כמה נפלאות ואתה מושיע בכל עת ובכל שעה ועל ידי תשועתך רואים אותך בני אדם ואתה מתגלה להם ומכירים אותך וגם כן בכאן ע״י מה שמחדש החדשים הוא מתגלה לבני אדם והיא כאלו מקבילין פניו. מפי מורי הרב נר״ו

Rif - Whoever says the Bracha on the new month in the proper time it is as if he greeted the divine presence 

Rabbeinu Yona - This is because although הקב״ה is not visible to the eye, He is seen through His might and His wonders. Like the passuk (ישעי’ מ״ה:ט״ו) says  אכן אתה קל מסתתר אלקי ישראל מושיע—Meaning even though You are hidden, You are the G-d of Israel who has done with them many wonders and You bring salvation at all times. And through Your salvation, humankind sees You, and You are revealed to them, and they recognize You. In this matter as well, through renewing the cycles of the months He is revealed to humankind, and this is כאילו מקבלין פניו.

רב שמחה זיסל explains: When we observe the natural phenomenon which we are accustomed to, we are not מתפעל; our eyes simply see nature playing its course. We are not physically observing an active display of the שליחות of ’ה.

However, when we align our perception with reality and we see, in our observations of the predictable cycles of the celestial bodies, the implementation of the will of the Creator, and we observe with our eyes and minds how He chooses to provide for the world through these messengers, then this is כאילו נתגלה לנו and כאילו מקבל פני שכינה.

On this חסד of ה', that we experience on some level שנתגלה לנו, we make a ברכה of ברכת הלבנה.

And this is what דוד המלך meant. Usually if a person experiences a hardship and is then delivered from it, he would prefer that he never experienced the hardship in the first place. But דוד המלך is expressing: Even though he experienced a terrible hardship, one that prompted him to entreat ’ה for mercy, he does not prefer that that hardship never came. On the contrary, it is better to experience the hardship and then, after asking ’ה for salvation, see the hand of ’ה in his deliverance. And this is כאילו מקבל פני שכינה. 

As דוד continues to experience this, he is מקבל פני שכינה to greater and greater degrees. Because to the degree that a person perceives ’ה’s greatness, to that degree he is being מקבל פני שכינה. And there is no greater delight than קבלת פני שכינה.

רב שמחה זיסל then turns back to the topic of חנוכה. In truth, the miracle of חנוכה does not contain anything new. The One who told oil to produce light for one day can tell that same oil to stay lit for another seven. Is there more might in another seven days? But what we get accustomed to, we attribute to טבע, and we don’t recognize through it the King of the World. 

However when we see something novel, a single day’s oil lasting for eight, then the human eye and mind are bewildered, and he recognizes The One who told oil to light can tell vinegar to light. And then the person recognizes that when the oil stays lit for the expected one day, that is also ’בשליחות ה who told oil to light. And then he sees the hand of ’ה in the simple lighting of a candle, and he is כמקבל פני שכינה.

This is why we make a ברכה of שעשה ניסים on the first day as well. Because through the נס of the following seven days, we recognize that the first day was also a נס, and ’ה is revealed to us in His customary directing of the world, and we are מקבל פניו.

Rav Simcha Zissel is enlightening us to the fact that the primary concept of קבלת פני שכינה is our own recognition and perception of ’ה. The greater the extent of our הכרה of ’ה, to that extent is our קבלת פני שכינה.

We have this opportunity by bringing our very perception of the physical world around us in line with reality. We can live with a perception as described by the חובות הלבבות in חשבון six:

ויחשב בנפשו ויעביר על לבו כל מה שהשיג בחושיו משרשי העולם וענפיו ופשוטו ומרכבו ועליונו ותחתונו שכולו עומד בדבר ה׳ ושומר ברית ה׳

That everything we observe - all input we receive from our senses - שכולו עומד בדבר ה׳.

This concept, that the primary manifestation of השארת השכינה is built upon the human recognition and perception of השם, is also found in the writing of רב ישראל סלנטר, the רבי of רב שמחה זיסל.

In letter 30 of the אור ישראל we find:

גַּם בְּהַנְהָגַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שְׁתֵּי בְּחִינוֹת. הָאַחַת מַהֲלָךְ הַטִּבְעִי מִקִּשּׁוּר הַמְסוֹבֵב בְּסִבָּה, אֲשֶׁר הָאָדָם עָלוּל לִטְעוֹת וְלֵאמֹר, שֶׁכֹּחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ עָשָׂה לוֹ אֶת הַחַיִל. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לְהָאָדָם כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל, וּמַזְמִין לוֹ הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר יוֹצִיאוּ הַמְסוֹבְבִים לְפָעֳלָם. הַשֵּׁנִית דָּבָר הַנִּסִּי, מְסוֹבֵב בְּלִי סִבָּה, וְעַיִן בְּעַיִן יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי יַד ה' עָשְׂתָה זֹאת. הַבְּחִינָה הַלָּזוֹ נִקְרֵאת שְׁכִינָה בָּאָרֶץ (עַיֵּן דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם עַל אוֹדוֹת שֹׁרֶשׁ שָׁכֵן בְּסִפְרוֹ מוֹרֶה נְבוּכִים)

When השם is נוהג בדרך נס, and the human sees with his very eyes the יד השם, that is called שכינה בארץ.

But the difference between דרך טבעי and דרך ניסי is only in the human perception! 

The One who told oil to light can tell vinegar to light. And what רב שמחה זיסל is bringing out from the גמרא and רבינו יונה is that to the extent we recognize "כי יד ה' עשתה זאת" in the דרך טבעי, to that extent we are כאילו מקבל פני שכינה.

But are we being מגשם the holy and esoteric concept of השארת השכינה by relegating it to the confines of the mind of humans, flesh and blood? 

Know that there is no עצם רוחני in all the בריאה like the נפש שכלי of the human being. The פסוק says "ויפח באפיו נשמת חיים". And חז"ל tell us "מאן דנפח מדיליה נפח". The נפש is the אנוכיות of the person, and that אנוכיות, that נפש שכלי, is at its very essence בדמות יוצרו. As רש"י tells us, כדמותינו is להבין ולהשכיל. 

When the מלאכים first saw אדם after he was created, ביקשו לומר לפניו שירה, because they mistook him for הקדוש ברוך הוא, until השם was מפיל תרדמה עליו to show them that he was no deity.

When we talk about the עיקר of השראת השכינה being in the הכרה of the human being we are not being מגשם the עניין of השראת השכינה. Rather we must try to rectify our own misguided הגשמה of the human being and his אנוכיות.

The ספורנו writes in ‘כוונת התורה פרק ו that before the חטא העגל the בני ישראל did not need the משכן to facilitate השראת השכינה in their midst.

In fact, even after the חטא העגל, when we do need the משכן, the פסוק states ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. And חז"ל derive בתוכו לא כתיב אלא בתוכם .

We find this idea in (ספר אור הצפון ב’, (השראת השכינה

ואמנם כתוב לגבי המשכן: ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״, ודרשו: ״׳ושכנתי בתוכו׳- לא נאמר, אלא, ׳ושכנתי בתוכם׳, בתוך בני ישראל״. אין השכינה שורה בתוך הבית על כל החכמה והתבונה והדעת הכלולות בהוויתו, אלא בתור לבותיהם של ישראל, כי העיקר היא מדריגתם הרוחנית עד כמה שהם לומדים את התורה ומקיימים אותה ושם שוכנת השכינה, בתוך לבו וראשו של כל אחד ואחד. וזוהי גדולתו של האדם, שבכוחו על ידי רוממותו הרוחנית להוריד את השכינה מלמעלה שתצטמצם בתוך ד׳ אמותיו של תורה ושם מקום כבודו

The אלטער is telling us here that even after בני ישראל were given the opportunity to build the משכן to bring the שכינה into their midst, ultimately the focal point of the שכינה is
בתוך לבו וראשו של כל אחד ואחד

'נגילה ונשמחה בך' - בך בתורתך, בך בישועתך Part 2  

On one hand the אלטער is highlighting that the primary focal point of השראת השכינה is in the heart and mind of the human who is זוכה to it. On the other hand we can see in the above reference and throughout the שיחה that the אלטער clearly is emphasizing that whether or not we merit השראת השכינה is dependent on our level of תורה learning and keeping of its מצוות.

Is this in contrast to the idea we brought from רב שמחה זיסל, his Rebbe רב ישראל and the great ראשון רבינו יונה that we are מקבל פני שכינה to the extent that we are מכיר השם and His greatness?
There is no discrepancy.
The outcome of proper תורה learning and קיום המצוות is itself הכרה of ’ה
ספרי (פ' שמע) לפי שנאמר ואהבת את ה' אליך איני יודע כיצד אוהב את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם

This is a topic to delve into at greater length another time, but it is worthwhile to reference a few selections from (קד הקמח (רבינו בחיי.

רבינו בחיי, קד הקמח, עצרת

ומצינו גם כן שהזהיר את שלמה בנו על כונת הלב הוא שאמר (דברי הימים א כא) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וגו'. הזהירו תחלה על ידיעת השי"ת ואמר דע את אלהי אביך לפי שהוא תכלית המבוקש מן האדם שעליה נשאל לע"ל שא"ל עסקת בתורה פלפלת בחכמה, והחכמה הזאת היא ידיעה כי תורה והחכמה ב' דברים הם והידיעה הזאת היא תכלית השלימות כאמרו (ירמיה טו) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ומן הידוע שכל החכמות שבעולם אינן אלא הצעות אל הידיעה הזאת ומדרגות וסולם לעלות אליה, ולא החכמות בלבד אלא אף המצות המעשיות

רבינו בחיי, קד הקמח, תורה ב׳

 ואיך יוכל לעבדו עבודה שלימה אם לא ידענו וכמ"ש דוד לשלמה בנו (ד"ה א כח) דע את אלהי אביך ועבדהו הרי הידיעה, ואיך ידענו כי אם מתוך לימוד התורה שאמר דוד (תהלים קיט) גל עיני ואביטה וגו' הרי התורה,

רבינו בחיי, קד הקמח, תורה א׳

 יש אור גדול יותר מהשמש והוא התורה כי אם השמש הוא מעיד ומפרסם על אלקותו של הקב"ה ועל יכלתו ורוממותו, הלא התורה היא מעידה על זה יותר ויותר

רב שמחה זיסל himself continues in that same letter to broaden the concept and apply it to לימוד המוסר and to even greater extents.

היוצא לנו מזה, לימוד נפלא ונעלה, כי לימוד המוסר בעיון עמוק, ובשכל זך וישר, הוא להכיר גדולת ה׳ וגדולת תורתו... והנה לימוד המוסר סובב הולך על זה. נמצא כי הוא מכיר מי שאמר והיה העולם לא משמן בלבד אבל מכל דבר ודבר

We can derive a wonderful and lofty lesson from here. For the study of mussar with a depth of analysis and a clear and straight intellect is for the sake of recognizing the greatness of Hashem and the greatness of His Torah….behold the study of mussar revolves around this. The outcome is that one recognizes He who spoke and the world came into being, not only through observing oil but through everything.

The truth is that without proper לימוד התורה and קיום המצוות, true הכרה of Hashem is impossible and with it inevitable.

And as רב ישראל סלנטר and his students teach us לימוד התורה means לימוד התורה בכלל and לימוד המוסר בפרט. It means לימוד התורה בדרך חק and לימוד המוסר בדרך משפט. And the דרך פרטי is essential in facilitating the impact of the דרך כללי.

We should be זוכה to the expression we find in the ילקוט שמעוני at the end of פרשת פינחס

'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' אמר ר' אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך', בך בתורתך, בך בישועתך